בש"פ 4036/15

תקציר

פסק הדין דן בקבילות מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט רשאי להורות על מעצר כאמור לאחר שמצא ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירות המיוחסות לו. הראיות נגד המערער כוללות את זיהויו של הקורבן כאחד התוקפים, דוחות משטרה שזיהו אותו כחשוד והימצאותו בסמוך לזירת הפשע זמן קצר לאחר השוד לצד החשוד הנוסף בתקיפה. למרות חוסר עקביות מסוים וקשיים בתהליך הזיהוי, השופט קובע כי אכן קיימות ראיות לכאורה, אם כי עוצמתן אינה גבוהה. חלקו השני של פסק הדין מתייחס לאפשרות לשחרר את המערער ממעצר, אולי לתוכנית גמילה מבעיות סמים ואלכוהול. השופט מציין כי חלופה כזו נשקלת בדרך כלל בשלב גזר הדין, אך עשויה להיות ישימה מוקדם יותר אם יתקיימו תנאים מסוימים. מאחר שתנאים אלה אינם מתקיימים במקרה זה, ונוכח מסוכנותו של המערער לחברה והסיכוי הנמוך להצלחת הליך שיקום בשלב זה, קובע השופט כי המעצר מוצדק. עם זאת, השופט אינו שולל לחלוטין את האפשרות של חלופת מעצר ומאפשר למערער להציע אפשרות אחרת, שתידון על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, בקשת השחרור נדחית, אך המערער רשאי לבקש בחינה מחודשת של חלופה חדשה המוצעת.