ת"פ 36028-02-17

תקציר

הנאשם הורשע בכניסה לישראל שלא כדין, עבירה על חוק הכניסה לישראל. בקביעת העונש שקל השופט את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה, ובהם ביטחון המדינה ותושביה, וכן את ריבונות המדינה. השופט הכיר בהיעדר נסיבות מקלות או מחמירות בעבירה, כאשר עורך דינו של הנאשם הצדיק את פעולת מרשו כאמצעי פרנסה. בעוד התביעה ביקשה עונש מאסר של עד שישה חודשים בשל המצב הביטחוני הנוכחי, ההגנה ביקשה מאסר על תנאי. השופט התייחס בהרחבה לפסקי דין קודמים במקרים דומים, תוך שימת דגש על שיקול הדעת בגזר הדין שמקנה חוק העונשין. מתחם הענישה ההולם לעבריינים בפעם הראשונה ללא עבירות נוספות, כפי שנקבע בפסקי דין קודמים, נע בין מאסר על תנאי לחמישה חודשי מאסר בפועל, לצד קנס. השופט שקל גם נסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות ההשפעה הפוטנציאלית של גזר הדין על משפחתו של הנאשם, שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות ועברו הפלילי (או היעדרו). שיקולים הקשורים להרתעה כללית, כגון המצב הביטחוני הנוכחי, נשקלו בקביעת העונש. השופט הכיר בתוקפה של טענת התביעה כי המצב הביטחוני יכול להצדיק החמרת העונש, אך הדגיש את הצורך במידתיות ובגישה מאוזנת. בסופו של דבר גזר השופט על הנאשם 21 ימי מאסר בפועל, בניכוי הימים שכבר ריצה, לצד 60 ימי מאסר על תנאי ודמי התחייבות בסך 2,000 שקל. החלטה זו התקבלה מתוך הכרה בהודאתו המהירה של הנאשם ובהתחשב במדיניות הענישה הרווחת.