ע"ב 911549/99

תקציר

התובעים, עובדים לשעבר של הנתבעת שקמה בע"מ, טענו כי רכיב הש.נ. העולמי היה צריך להיכלל בחישוב זכויותיהם השונות: הפרשות לקרן הפנסיה, הפרשות להשלמת פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן השתלמות ופיצויי פיטורים מוגדלים בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי מיום 6 באפריל, 1995. עוד טענו התובעים כי כתבי הוויתור שלהם לא מנעו מהם להגיש תביעות, שכן לא נמסרו להם פרטי החישובים בעת החתימה. שקמה טענה כי יש לדחות את התביעות בשל כתבי הוויתור החתומים ופסיקה קודמת של בית המשפט באותו נושא. בית הדין קבע כי הוויתורים לא מנעו מהתובעים לתבוע הפרשי פיצויי פיטורים על בסיס ההסכם הקיבוצי, שכן התובעים לא קיבלו חישוב מפורט טרם חתימת כתב הוויתור. עם זאת, יתר התביעות נדחו, שכן התובעים חתמו על כתב ויתור המונע מהם להעלות תביעות נוספות מעבר להסכם הקיבוצי. עוד קבע בית המשפט כי פסיקה קודמת של בית המשפט בנושא אינה מהווה מעשה של בית המשפט, שכן התובעים לא היו צד לאותו הליך. באשר להכללת רכיב ש.נ. גלובלי ב"שכר" התובעים, מצא בית המשפט כי על פי ההסכמים וההסדרים הרלוונטיים, רכיב זה אינו מהווה חלק מהשכר לצורך הפרשות לקרן הפנסיה, פיצויי פיטורים משלימים או הפרשות לקרן השתלמות. כמו כן, אין לכלול את רכיב הש"נ הגלובלי בשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים מוגדלים, שכן כוונת הצדדים מאחורי ההסכם הקיבוצי הייתה להחריגו. בנוסף, בית המשפט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי רכיב ה-S.N. העולמי הוא פיקציה ולא תשלום אמיתי עבור עבודה בשעות נוספות. מהראיות עולה כי התובעים אכן עבדו שעות נוספות, ונטל ההוכחה מוטל על התובעים. לסיכום, דחה בית המשפט את טענות התובעים והורה לכל תובע, למעט שלמה וילציג, לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. וילציג חויב לשלם 2,000 שקל בשל תצהירו המשלים, שהאריך את הדיון.