ת"א 10053-05-11

תקציר

התובעות, אם ובתה הקטינה, הגישו תביעת רשלנות רפואית נגד שני נתבעים: בית החולים בו נולדה הקטינה וקופת החולים שעקבה אחר הריונה של האם. התובעים טענו כי רשלנות הנתבעים במהלך ההיריון והלידה גרמה לפציעתו של הקטין. בית המשפט מצא מספר נימוקים לדחות את התביעה נגד קופת החולים. ראשית, טענת התובעים נגד קופת החולים לא נתמכה בחוות דעת רפואית, כנדרש בחוק. חוות דעת המומחים שהגישו התובעים לא קבעה קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת של קופת החולים במהלך ההיריון לבין הנזק שנגרם לקטינה. בנוסף, העד המומחה מטעם התובעים אישר בעדותו כי לא היה קשר סיבתי. שנית, התובעים הרחיבו את היקף תביעתם מעבר לאמור בכתבי הטענות הראשוניים שלהם, והעלו טענות חדשות מבלי לתקן את כתבי הטענות שלהם או לקבל אישור מראש מבית המשפט. טענות אלה נדחו כהרחבה בלתי מותרת של מראית העין של המחלוקת. שלישית, בית המשפט קיבל את גרסת הקופה לאירועים בנוגע לאירוע המרכזי בתביעה. לטענת התובעים, האם חזרה לרופא לאחר שבבדיקת אולטרסאונד התגלו מי שפיר מרובים וגודל עובר חריג. הרופא התעלם לכאורה מממצאים אלה ולא נקט בפעולה מתאימה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת קופת החולים כי האם לא חזרה לאחר בדיקת האולטרסאונד, וכי רישומי הרופא תומכים בכך. בית המשפט מצא את גרסת קופת החולים אמינה יותר, מה גם שבתצהיר האם ובעדותה נמצאו סתירות משמעותיות. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר ליקויים ברישומי הקופה. היעדר הרישום לא פגע ביכולתם של התובעים להוכיח את טענתם ולא הצדיק את העברת נטל ההוכחה לקופת החולים. בית המשפט דחה גם את טענות התובעות בדבר סוכרת הריונית וקשיי נשימה, וקבע כי הביקור האחרון בקופת החולים התרחש שבועות לפני הלידה. גם היעדר תצהיר של רופא רלוונטי המועסק על ידי קופת החולים לא היווה סוגיה משמעותית, שכן חוות הדעת של התובעים עצמם לא מתחה ביקורת על התנהלותו של רופא זה. לבסוף, קבע בית המשפט כי קופת החולים אינה אחראית לנזקיו של הקטין, ומייתר את הצורך בדיון בנזקים. התביעה נגד קופת החולים נדחתה, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הקופה ואת שכר טרחת עורך הדין.