רע"א 7396/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור על תביעה כספית בשווי 6.6 מיליון שקל. התביעה הוגשה על ידי מספר מבקשים נגד חברת נדל"ן וכמה אנשים הקשורים אליה, בהם בעל השליטה בה ועורך דין. התביעה נבעה משלושה הסכמי מכר מקרקעין משנת 2011, בהם טענו המבקשים כי המשיבים הסתירו מהם מידע חיוני, המזכה אותם בנזיקין חוזיים ונזיקיים שונים לפי חוק המכר. במסגרת ההליך המקדמי ציינו הן המבקשים והן חלק מהמשיבים בתצהיריהם לגילוי מסמכים כי בידיהם הקלטות רלוונטיות לתיק, אותן בכוונתם לחשוף בשלב מאוחר יותר. המבקשים טענו כי דברים אלה מהווים הסכמה פרוצדורלית בין הצדדים לדחות את גילוי ההקלטות עד לשלב ההוכחות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, תוך שהוא מסתמך על הכלל של גילוי רחב ו"משחק קלפים פתוחים" בשלב המקדמי כדי להבטיח את חקר האמת ואת היעילות הפרוצדורלית. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת המבקשים בדבר קיומו של הסכם פרוצדורלי, שכן האמור בתצהירים לא היווה ראיה מספקת להסדר פרוצדורלי מוסכם על שני הצדדים. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו, אך הערעור נדחה, כאשר ערכאת הערעור הסכימה עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לאירועים והחילה תקדים המעודד גילוי נרחב של מסמכים בשלב המקדמי. עוד הדגיש בית המשפט כי פרשנותם של המבקשים להסכם הפרוצדורלי הנטען הייתה שגויה, שכן לא ניתן היה להבין באופן סביר את הצהרתו של גורן כהצעה להסדר הדדי, והמבקשים לא יכלו להסכים להצעה שלא הוגשה מעולם. לסיכום, בית המשפט לערעורים קיבל את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש כי המבקשים לא סיפקו נימוקים מספיקים המצדיקים חריגה מהכללים הפרוצדורליים הרגילים.