צ"ה 20363-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לצו הריסה שיפוטי של מבנה שנבנה ללא היתר. המשיב, שהוא בעל אינטרס קנייני במקרקעין שעליהם בוצעה הבנייה הבלתי חוקית, התנגד לבקשה. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם קיים "אינטרס ציבורי מיוחד" הגובר על האינטרס הפרטי של המשיב, כנדרש בסעיף 239 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט מגיע למסקנה כי המבקש, הנושא בנטל ההוכחה, לא הוכיח עניין ציבורי כה מיוחד. ראשית, טענת המבקש כי הבנייה ממוקמת על קרקע המיועדת כ"דרך" בתכנית ישנה, תכנית 4904א', אינה ראיה מספקת לעניין ציבורי מיוחד, מה גם שקיימת תכנית מתאר עדכנית יותר המייעדת את המגרש למגורים. שנית, בקשה קודמת לצו הריסה לגבי אותו מבנה נדחתה בנימוק שלא הוכחה עניין ציבורי מיוחד, והמבקש לא הביא כל ראיה חדשה המצדיקה שינוי נסיבות או החלטה שונה הפעם. בנוסף, קיים שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה הנוכחית, כאשר הבנייה מתוארכת לשנת 2001 או 2002, אשר מכבידה גם היא כנגד המבקש. בית המשפט מדגיש כי הימנעותו של המבקש מגילוי הבקשה הקודמת אינה מתקבלת על הדעת, אך אינו פוסק הוצאות בשל איחור בהגשת ההתנגדות. לסיכום, בית המשפט מחליט לדחות את הבקשה לצו הריסה שיפוטי, תוך ביטול הצו הקודם שניתן.