ת"א 46026-10-14

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, הגישה תביעה נגד לקוחה לשעבר, בדרישה לתשלום עבור שירותים משפטיים שניתנו. התובע טען כי בפגישה שהתקיימה ביום 9.5.2012 סוכם כי הנתבעת תשלם שכר טרחה על בסיס תעריף שעתי או כסכום כולל שיוסכם על הצדדים. לחילופין, טענה התובעת כי עליה לקבל שכר הולם בגין עבודתה עד למועד הפסקת הייצוג. הנתבעת הכחישה כל הסכמה בנוגע לתשלום וסירבה לשלם שכר טרחה כלשהו, שכן התובעת הודיעה באופן חד צדדי על הפסקת הייצוג. בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכמה בין הצדדים בדבר תשלום על בסיס תעריף שעתי. גם טענת התובעת לתגמול הולם בהתאם לשעות העבודה לא צלחה, שכן הסכם שכר הטרחה התבסס על תוצאות ההליך המשפטי והתובעת הפסיקה את הייצוג. בית המשפט הדגיש כי הסכמי שכר טרחה צריכים להיערך על ידי עורכי דין וכי הימנעותה של התובעת מכך במקרה זה מכבידה עליה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת זכאית לגמול הולם עבור השירותים המשפטיים שניתנו, אם כי בשיעור נמוך יותר מהנטען. קביעת השכר ההולם שקלה את נסיבות המקרה, לרבות ביטולו החד צדדי של ההסכם על ידי התובעת, ניגוד העניינים שעמד בפניה, והצלחת עמדתה המשפטית של הנתבעת בסופו של דבר. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעת לאירועים וקבע כי התובעת לא פעלה באופן סביר בהפסקת הייצוג. בנוסף, ציין בית המשפט כי הסכם שכר הטרחה לא התייחס לזכותה של התובעת לתשלום במקרה של פיטורים, והתובעת לא מילאה את חובתה להזהיר את הנתבעת כראוי. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 11,700 ₪, כולל מע"מ, וכן הוצאות, שכ"ט עורך דין ושכר טרחת התביעה. סכום זה היווה איזון בין זכותה של התובעת לגמול לבין הנסיבות הסובבות את הפסקת הייצוג. עוד צוין בפסק הדין כי הנתבעת צריכה לכסות את הוצאותיה מהערכאה הראשונה וכי התובעת ייצגה את הנתבעת בשתי פגישות.