עת"מ 475-12-10

תקציר

העותרים, אזרחית ישראלית ואזרחית פיליפינית שעדיין נשואה כחוק לאחר, ביקשו כי המשיב, משרד הפנים הישראלי, יחיל את הליך הידועים בציבור, אשר יביא לכך שהעותרת הפיליפינית תקבל תושבות קבע. בני הזוג חתמו על הסכם חיים משותפים, אך היו סתירות וגרסאות לא תואמות לקשר ביניהם כאשר נבדקו על ידי מינהל האוכלוסין. למשרד הפנים שיקול דעת רחב בהסדרת מעמדם של זרים המבקשים לחיות עם בן זוג ישראלי, והנחת היסוד היא כי נטל ההוכחה מוטל על בן הזוג הזר. במקרה זה, העותרים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לשכנע את בית המשפט כי הקשר ביניהם היה אמיתי. ההסכם בין העותרים הצביע על הפרדה מוחלטת בין הרכוש, והיו סתירות בדיוניהם, המעידות על חוסר היכרות זה עם חייו של זה. בנוסף, העותרים מיסדו את מערכת היחסים ביניהם רק לאחר שפג תוקף הוויזה של העותר הפיליפיני. בעקבות זאת דחה בית המשפט את העתירה, קבע כי על העותרת הפיליפינית לעזוב את ישראל ופסק למשרד הפנים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.