ע"פ 2287/08

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים, שהרשיע את המערער בנהיגה בשכרות וגזר עליו פסילה למשך 24 חודשים וקנס בסך 2500 ₪, נדחה. המערער נעצר לבדיקת רישיון ולבדיקת שכרות. עם זאת, כל תשע דגימות הנשיפה שסיפק נפסלו, והדבר נחשב לסירוב להיבדק. לדברי בית המשפט, ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשכרות ללא בדיקה מדעית אם יש ראיות מספיקות לכך שהנהג אכן היה שיכור. טענתו של המערער כי היה לחוץ ולכן לא היה מסוגל לנשוף מספיק לא נחשבה מהותית, מה גם שניתנו לו ניסיונות מרובים לעשות כן. הימנעותו מלעבור את בדיקת הנשיפה נחשבה לסירוב, ובית המשפט סבר כי הסכים לבדיקת דם רק כאשר הבין כי יועמד לדין בכל מקרה. גם טענותיו של המערער כי כתב האישום אינו תקף, כי זכויותיו לא נשמרו בבית משפט קמא וכי בית המשפט לא התייחס לטענותיו ולא הסתמך על ראיות בלתי קבילות, נדחו. בית המשפט מצא כי אכן ניתנה למערער הזדמנות להציג את הגנתו וכי הראיות תומכות בהרשעה. בית המשפט הדגיש כי אין זה סביר שצעיר בריא לא יוכל לנשוף אפילו פעם אחת בשל לחץ. בנוסף, המכשיר ששימש לבדיקת הנשיפה כויל כראוי ונפסק כשיר לשימוש במקרה זה. קביעתו של בית משפט קמא כי המערער אשם בנהיגה בשכרות נתמכה בחומר הראיות ונותרה בעינה גם לאחר התיקון לפקודת התעבורה. ככלל, ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בפסק הדין המקורי ולכן דחתה את הערעור.