דנ"א 8045/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך כספי בין חברת הבנייה מאליבו, לבין מדינת ישראל, הנובע מפרויקט לבניית דירות מגורים בצפת בתחילת שנות ה-90. פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי הורה למליבו לשלם למדינה כ-4.4 מיליון שקל בעקבות תביעה ותביעה שכנגד בנוגע לתשלומי הפרויקט. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט העליון, והשופטת א' גרוניס נתנה פסק דין המפרש "תניית אי-תביעות" בחוזה המקורי. סעיף זה התייחס לפיצוי הכספי של מליבו בגין אי הגשת תביעות נגד המדינה בנוגע לפרויקט. פסק דינו של בית המשפט העליון דחה את מרבית טענותיו של מליבו וקבע גם כי אין לתת לתניית אי-התביעות פרשנות מוחלטת שתגביל את הגישה לערכאות. תחת זאת, קבע השופט גרוניס כי יש לפרש את הסעיף כחל רק על טענות סרק, המועלות בחוסר תום לב, ובכך לאזן בין חירות חוזית לבין גישה לצדק. פסק דין זה היה לטובתו של מאליבו, ולאחר סיכומים משלימים של שני הצדדים, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע האם הטענות המדוברות עומדות בקריטריונים הפרשניים החדשים. מאוחר יותר קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיו של מליבו סבירות ואין להחיל עליהן את סעיף אי-התביעות, והורה למדינה לשלם את שכר טרחתו של מאליבו. בקשת המדינה לדיון נוסף נדחתה, כאשר השופט אישר את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות ולא מצא סיבה מספקת להצדיק בחינה מחודשת ונדירה של פסק הדין. דחיית העתירה גם חייבה את המדינה לשלם למליבו 50 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.