ת"א 5019/03

תקציר

התובעת, חברה העוסקת בקבלנות, יזמות ונדל"ן, זכתה בשנת 1995 במכרז לבניית 270 יחידות דיור במודיעין. בשל הכרזת האתר כאתר עתיקות, נגרמו לתובעת הוצאות, לרבות תשלומים לרשות העתיקות בגין חפירות הצלה ועיכובים בהתחלת הבנייה. התובע תבע פיצויים מהנתבעים, משרד הבינוי (הנתבע מס' 1) ורשות העתיקות (הנתבעת מס' 2), בגין הוצאות אלה, בצירוף הוצאות פרצלציה. בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 1 בעניין פרצלציה, ומצא אותה מעוגנת בהסכם. עם זאת, היא קיבלה את התביעה נגד הנתבעת מס' 2 להחזר הוצאות החפירה, והורתה על החזר חלקי בסך 489,514 ₪ ששולמו בשנת 1996, למרות הסכמת התובעת תחת לחץ. סכום זה, צמוד ונושא ריבית מיולי 1996, יקוזז בחלקו מסכום של 290,000 ₪ שהתקבלו מהנאשם מס' 1. פסק הדין נימק את דרישתה הבלתי חוקית של רשות העתיקות לתשלומים ואת ההגנות שלה, לרבות שינוי תקציב ועיכוב. בית המשפט איזן בין שיקולים אלה וקבע כי על הנתבעת מס' 2 להשיב 60% מהתשלום משנת 1996, בניכוי התשלום האחרון מהנתבעת מס' 1. תביעת התובעת להוצאות מימון נוספות כנגד הנתבעת מס' 1 נדחתה עקב תביעת סף, ואילו תביעת פיצויי שיהוי כנגד שני הנתבעים נדחתה אף היא. לתובע נפסק שכר טרחת עורך דין חלקי משני הנתבעים.