עע"מ 3091/21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב החלטת ערעור על סירוב משרד הפנים הישראלי לרישיון שהייה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת השר, שכן היא עולה בקנה אחד עם שיקול הדעת הרחב המוקנה בדין הישראלי. הסוגיה המרכזית נגעה לבקשת תושבות מטעמים הומניטריים בשל מערכת יחסים ביגמית שבה התגוררו ילדיו של המבקש בישראל. בית המשפט הדגיש כי החוק הישראלי דורש נימוק הומניטארי חריג למתן היתרים כאלה, ואין די בהבאת ילדים לעולם. בערעור הודגש כי נסיבותיו של המשיב – הולדת ילדים, מגורים ממושכים בישראל ומשפחה ששורשיה בישראל – אינן חריגות דיין כדי להצדיק התחשבות הומניטרית. פסק הדין חיזק מדיניות עקבית נגד מתן לגיטימציה לנישואים ביגמיים באמצעות הענקת מעמד, ויישר קו עם המאמצים להילחם בפוליגמיה בישראל. מקרים קודמים שצוטטו תמכו בעמדה זו, והדגישו כי התרת תושבות במקרים כאלה עשויה להעניק בעקיפין לגיטימציה לביגמיה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את החלטת שר הפנים, תוך שהוא שומר על עמדתו נגד מתן תושבות במצבים של ריבוי נישואין ללא טעמים הומניטריים ספציפיים וחריגים.