רע"פ 2581/14

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הערעורים, החליט בית המשפט לדחות את בקשתו של יקותיאלי למתן רשות ערעור ולקבל את בקשתו של פרץ בחלקה, באשר להתאמתו של כתב האישום להכרעת הדין, אך בסופו של דבר דחה את הערעור לגופו. בפסק הדין הודגש כי ערעור שלישי בעניינים פליליים ניתן בדרך כלל רק כאשר קיימת שאלה עקרונית החורגת מהאינטרסים של הצדדים או כדי למנוע עיוות דין. בית המשפט ציין כי בעוד שנוסח כתב האישום, ובפרט סעיף 12א, מצביע על רשלנות על בסיס מקום השמטת המנוח, הכרעת הדין זיהתה רשלנות בהחלטה להוציא את המנוח בשטח. למרות הפערים בין כתב האישום להכרעת הדין, הגיע בית המשפט למסקנה כי לפרץ ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן שכן כל העובדות הרלוונטיות נכללו בכתב האישום. בית המשפט דחה גם את הטענות לאכיפה בררנית ומצא כי היעדר הנחיות פרוצדורליות אינו מספיק כדי להצדיק את התנהלות הנאשמים. העונש נחשב הולם בהתחשב בחומרת העבירה. השופטים הביעו מורת רוח עמוקה מהיעדר חמלה אנושית בסיסית של הנאשמים כלפי הקורבן, ושיקפו סוגיה חברתית רחבה יותר הזקוקה לטיפול מחוץ לכותלי בית המשפט, כגון אמצעים חינוכיים וגינוי ציבורי כדי להתמודד עם המעידה המוסרית.