עב"ל 45408-02-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור שעניינו תביעה לדמי מזונות הריון. לאחר עיון בכל המסמכים והטענות, החליט בית הדין לדחות את הערעור ולקיים את החלטתו המקורית של בית הדין האזורי, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה. על פי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, על מנת שהיעדרות מעבודה הקשורה להריון תזכה בהטבות, חייב להיות סיכון רפואי משמעותי לאישה או לעובר, מעבר לאי נוחות גרידא או כאב חולף הקשור לשינויים אופייניים בהריון. בית המשפט הדגיש כי חוות הדעת הרפואית התומכת בטענה צריכה להיות מבוססת ומפורטת. במקרה דנן, הגינקולוג לא סיפק הנמקה מספקת או ראיות לסיכון חמור, וציין רק סימפיזיוליזה חמורה וקושי בעמידה וישיבה ממושכת, מבלי לציין נזק פוטנציאלי אם המערער ימשיך לעבוד. הערכה אורתופדית אישרה מגבלות מסוימות אך לא הצביעה על נזק משמעותי. היעדר הצדקה מפורטת החליש את המלצת הגינקולוג. חוות דעת המומחה, שבחנה את המציאות של עבודת הוראה מנקודת מבט מעשית, לא מצאה ראיות לסיכונים בריאותיים קריטיים שיכולים להצדיק יתרונות תחזוקת הריון. משכך, בית המשפט לא מצא סתירות או טעויות בהערכת המומחה ולא ראה צורך בחוות דעת מומחה נוספת. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא כל צו להוצאות, מה שהדגיש את הצורך בתביעות רפואיות מבוססות היטב במקרים כאלה.