בג"צ 788/90

תקציר

עיריית רמלה פרסמה מכרז להתקנת עמודי שילוט מוארים. העותרת והמשיבה מס' 3 השתתפו במכרז. בעתירה נטען כי החלטת ועדת המכרזים נפלה טעות מכמה סיבות ולכן יש לבטל את החלטת ראש העירייה, שבאה בעקבות המלצת הוועדה. בג"ץ פסק לטובת העותר. ראשית, החלטת הוועדה נפסלה, בשל חלקיותו של יו"ר הוועדה, אשר העניק בעבר שירותים משפטיים למשיב 3. שנית, הצעתה של העותרת, שהציעה להתקין את מספר השילוט הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר, הייתה צריכה להתקבל כהצעה הזולה או היעילה ביותר. למרות שהעירייה יכלה לבחור בהצעה אחרת על פני הזולה ביותר על סמך כישוריה וניסיונה של המציעה, היא לא נתנה לעותרת הזדמנות להציג את טענותיה ולא רשמה כל הסתייגות מכשירותה בהחלטה. שלישית, הצעתה של העותרת לא הועלתה להצבעה משום שהעירייה ראתה בה ממשיכת דרכה של חברה אחרת שנקלעה לקשיים כלכליים. שיקול זה לא היה רלוונטי והוכח כי לשתי החברות אין קשר מיוחד. לבסוף, המשיבה מס' 3 לא עמדה בתנאי מוקדם של המכרז, אשר חייב את המציעים לצרף מסמכים המעידים על ניסיון קודם והמלצות. דרישה מהותית זו לא תוקנה בדיעבד והצביעה על פגיעה בעקרון השוויון בין המציעים. לפיכך בוטלה החלטת ועדת המכרזים ועיריית רמלה. העירייה נדרשה להעניק את העבודה לעותרת, והמשיבים מס' 1 ו-3 חויבו לשלם את הוצאותיו של העותר, כל אחד בסך 5,000 ₪.