ע"פ 6258/94

תקציר

עוזר שר הפנים, שטיפל בפניות שהופנו לשר, הורשע בשוחד בגין מתן טובות הנאה לקצין מטה במינהל הגיוס, שטיפל בבקשות של תלמידי ישיבות ששירותם הצבאי נדחה. ההטבות כללו סיוע לאשת קצין המטה להתקבל לעבודה, סיוע בהשגת שכר וותק גבוהים יותר ושתדלנות לקידום הקצין. בית המשפט המחוזי הרשיע את העוזר בשוחד ומרמה, אך בית המשפט העליון אישר רק את ההרשעה בשוחד. העוזר טען כי היסוד הנפשי הנדרש לשוחד לא הוכח, שכן הוא סייע לאנשים רבים ואין כל ראיה לכך שציפה לפיצוי כלשהו מקצין המטה. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש כי ניתן להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש לשוחד באופן נסיבתי, ומצא כי מעשיו של העוזר כלפי הקצין קשורים לתפקידו הרשמי של האחרון. עוד נקבע כי שוחד אינו מחייב הדדיות בכוונות, וזיכויו של קצין המטה בקבלת שוחד אינו שולל את הרשעתו של העוזר בנתינתו. בית המשפט הדגיש את עוצמת ואופי אישי של מעשיו של העוזר כלפי הקצין, כמו גם את התבטאויותיו המצביעות על כוונה פסולה, ודחה את הערעור.