דנ"א 9416/11

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה ייצוגית נגד תנובה, חברה שהואשמה בהחדרת סיליקון לחלב דל שומן מינואר 1994 עד ספטמבר 1995. בתחילה הכיר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתובענה הייצוגית, ופסק לטובת התובעים בכך שהכיר בכך שכ-220,000 צרכנים סבלו בשל פגיעה באוטונומיה וברגשות שליליים מצריכת החלב. בעקבות זאת חויבה תנובה בתשלום פיצוי משמעותי והוצאות משפט נוספות. עם זאת, בערעור ביטל בית המשפט העליון החלטה זו באופן חלקי. היא קבעה כי רק צרכנים שחוו רגשות שליליים, ולא רק פגיעה באוטונומיה, זכאים לפיצוי, ובכך הפחיתה את קבוצת הזכאים ל-154 אלף צרכנים ואת סך ההקלה ל-38.5 מיליון שקל. התאמה זו הובילה להפחתת הפיצוי (850 אלף שקל) לתובעים ייצוגיים ולהפחתת שכר טרחת עורך הדין (1.5 מיליון שקל). בקשתם של העותרים לדיון נוסף בהמשך נשענה על פרשנותו המצמצמת של בית המשפט לזכאות לפיצויים, והעדיפה גישת נזק "תוצאתית סובייקטיבית" על פני גישה "אובייקטיבית". למרות המורכבות והדעות המשפטיות החלוקות סביב סוגיה זו, העתירה נדחתה בשל התמשכות התיק (שהוגשה בשנת 1995 והסתיימה בשנת 2011) והסכמה פה אחד בין שופטי בית המשפט העליון. כתוצאה מכך, לא ניתנו הוצאות משפטיות נוספות או הסדרי סעד זמניים, דבר המאשר את סופיות ההחלטה.