ע"א 119/87

תקציר

השאלה המשפטית העיקרית במקרה זה היא האם לבית המשפט המחוזי יש סמכות לדון בסכסוכי אבהות בין בעלי דין שהדין האישי המוסלמי חל עליהם. המשיב הגיש בקשה להצהרת אבהות בבית המשפט המחוזי, אותה הסכים המערער למחוק. עם זאת, המערער ערער מאוחר יותר, בטענה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי אכן נעדר סמכות עניינית בעניין זה, שכן הוא מצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין השרעי לפי סעיפים 52 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל ו-7(ז) לחוק סדר הדין של בתי הדין הדתיים המוסלמיים העות'מאניים. הסכמת שני הצדדים להתדיין בבית המשפט המחוזי לא הקנתה סמכות לבית המשפט, והסכמת המערער למחוק את ההרצאה על הסמכות בבית המשפט המחוזי לא מנעה ממנו לערער בעניין זה. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה למשיב לשלם למערער הוצאות בסך 1,000 ₪.