ע"א 4298/18

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותם של סעיפים 9 ו-49 לחוק מיסוי מקרקעין, הרואים בבני זוג ובילדיהם הקטינים יחידה אחת בכל הנוגע להקלות מס מסוימות. בחוק קיימת חזקה כללית כי המשפחה היא יחידה אחת, ושני חריגים עיקריים: בני זוג החיים בנפרד וקטין נשוי. בפסקי דין קודמים נוספו שני חריגים נוספים: מטען היסטורי (פעולות שנקט אחד מבני הזוג לפני הנישואין) והפרדת רכוש (ניתן לסתור את כלל התא המשפחתי כאשר בני הזוג קבעו הפרדה רכושית). המקרה הנוכחי דן בגבולותיו של החריג השני והאם הוא חל על בני זוג המתנהגים כתא משפחתי, מנהלים משק בית משותף מבלי להפריד בין הכנסותיהם והוצאותיהם, והאם מגורים בדירת אחד מבני הזוג ללא התחשבות בשכר הדירה שוללים את החריג. השופט הנדל סבור כי כאשר בני הזוג מתנהגים כתא משפחתי, גם בפירוד רכושי חלקי, יש להחיל את התא המשפחתי כולו. השופט גרוסקופף סבור כי חריג ההפרדה הרכושית צריך לעמוד, וקיומו של משק בית משותף אינו שולל אותו, שכן הוא סותר את תכלית החריג ומעודד פירוד בתוך התא המשפחתי. היא גם מרוקנת את החריג מתוכנו ומחייבת דרישה מכבידה מצד זוגות. השופט אלרון מסכים עם עמדתו של גרוסקופף, ומוסיף כי אי הכרה בפירוד הרכושי עלולה לעוות את העדפותיהם של בני זוג לגבי נכסיהם אם ייפרדו בהמשך. החלטת הרוב, אליה הצטרף השופט אלרון, דוחה את העררים ומשאירה על כנה את החלטות ועדת הערר, שהכירה בחריג ההפרדה הרכושית במקרים הנדונים.