ע"ע 21795-12-20

תקציר

פסק דין זה דן בסיווגו של פסק דין חלקי כפסק דין או כהחלטה אחרת. המפתח להבחנה זו נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט ובסיום הדיון בתביעה. אם ניתן לבעל דין מלוא סכום הסעד המבוקש, וסעד זה עומד בפני עצמו, אזי הוא נחשב לפסק דין חלקי. אחרת, היא מסווגת כהחלטה אחרת. במקרה הנוכחי, נדחו בפסק הדין החלקי חלק מרכיבי טענת המערערת, המהווים הכרעה סופית באותם יסודות. מאחר שהערעור הוגש מחוץ למגבלת 30 הימים למתן פסק דין חלקי, ביקש המערער הארכה. בקשת הארכת ההליכים נדחתה מאחר שהטעות בסיווג פסק הדין החלקי לא הייתה מוצדקת, ההבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת הייתה ברורה במקרה זה, ונפגעה זכותם של המשיבים לסופיות ההליך. גם סיכויי הצלחת הערעור בנקודות אלה לא היו גבוהים. אולם, מאחר שבקשת המשיב להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד הוגשה בתוך המועדים הקבועים בחוק ונגעה לאותו עניין, היא התקבלה. שני הצדדים הוזמנו לדיון מקדמי בערעור ובערעור שכנגד.