ת"א 39091-10-14

תקציר

התובע תבע את הנתבעים לפנות חלקת קרקע במזרח ירושלים ולמסור לו את החזקה בה, ולחילופין לקבל דמי שימוש. הנתבעים טענו כי לתובע אין זכויות בחלקה, וגם אם כן, השימוש שלהם בקרקע היה חוקי. זכויות החלקה חולקו בין מספר משפחות, ביניהן התובעת והנתבעים. התובע תבע את זכויותיו באמצעות דודו ז"ל ודוד נוסף. הנתבעים טענו כי דודיו של התובע, מהם קיבל את הזכויות, אינם הדודים הנכונים, וכי העברת הזכויות לתובע אינה תקפה. עוד טענו כי קיימת הסכמה לחלוקת השימוש בחלקה, ועל כן יש לדחות את תביעת התובע. לחילופין, טענו הנתבעים כי הם, יחד עם התובעת, היו בעלים משותפים במקרקעין, והשימוש בהם היה סביר ולא מנע מהתובעת להשתמש בהם, ועל כן התובעת לא הייתה רשאית להיפטר מהם. בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי יורשי דודיו הם אכן היורשים שהעבירו לו את הזכויות, ולכן תביעתו לפינוי הקרקע נדחתה. עם זאת, אם בית הדין השרעי הישראלי יאשר את צו הירושה, התובע יוכל לממש מחדש את זכויותיו בהתבסס על ממצאי בית המשפט. עוד מצא בית המשפט כי טענת הנתבעים בדבר חלוקת השימוש בחלקה הייתה סתמית ולא משכנעת ונדחתה. בית המשפט הסכים עם טענת הנתבעים כי הצדדים היו בעלים משותפים של הקרקע, אך השימוש הנוכחי בקרקע על ידי הנתבעים מנע מהתובע להשתמש בקרקע באופן דומה, ולכן טענתם נדחתה. עוד קבע בית המשפט כי התובע זכאי לדמי שימוש מהנתבעים אם יצליח להוכיח את זכויותיו במקרקעין, אך בשל סימני שאלה משמעותיים בנוגע להערכת שווי האגרות, יש לשקול מינוי שמאי מומחה מטעם בית המשפט. גם התביעה נגד נתבעים 3 עד 9 לא הייתה מוצדקת, ולא הועלתה תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה את חיובם. לפיכך, תביעת התובעת נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.