בג"צ 37213-04-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של בג"ץ 37213-04-25** **הקדמה:** עתירה זו עוסקת בבקשה לצו על תנאי, אשר נועדה לבטל החלטה של בית המשפט העליון (כב' השופטת גילה כנפי שטייניץ) שניתנה במסגרת רע"א 4584/24. העותרים טוענים כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. הדיון מתמקד, למעשה, בסוגיית סמכותו של בית המשפט העליון במסגרת הליכים שונים, ובפרט כאשר מדובר בהתייחסות להחלטות קודמות שניתנו על ידו או על ידי ערכאות נמוכות יותר. **הרקע העובדתי והמשפטי:** 1. **הסכם קומבינציה ומחלוקת חשבונית מס:** בשנת 2010 נכרת הסכם קומבינציה בין העותרים (בעלי נכסים) לבין המשיבה 3 (קבלן). ליבת המחלוקת נסבה סביב הנפקת חשבונית מס עבור תמורה ששולמה על ידי המשיבה 3 באמצעות שירותי בנייה. 2. **פסק דין בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי (השופט נ' שילה) הורה ביום 20.12.2022 לעותרים להנפיק למשיבה 3 חשבונית מס בסך 8,600,623 ש"ח, בצירוף הערה כי סכום זה "כולל" את רכיב המע"מ בסך 1,462,106 ש"ח. בנוסף, נקבע כי אם המשיבה 3 לא תוכל להתקזז במע"מ, יהיו העותרים צריכים לפצותה בסכום המע"מ. 3. **ערעור לבית המשפט העליון:** העותרים הגישו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 473/23). במהלך הדיון בערעור, הוסכם בין הצדדים כי נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכי היה צריך להיקבע כי לסכום יתווסף רכיב המע"מ ולא שהוא "כולל" אותו. בית המשפט העליון הציע לתקן את פסק הדין בהסכמה, אך בא כוח המשיבים התנגד. בסופו של דבר, בית המשפט העליון דחה את הערעור על פי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, משמע – אימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלשונו. 4. **בקשה לביצוע פסק דין (פסיקתא) והחלטת בית המשפט המחוזי:** המשיבה 3 הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי למתן פסיקתא המחייבת את העותרים לשלם את הסכום שנטען כי הופחת שלא כדין מהחשבונית. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בנימוק שפסק הדין חלוט ובית המשפט לא מוסמך לשנותו, וכי המבקשת לא הגישה בקשה לתיקון טעות סופר במועד. 5. **החלטת בית המשפט העליון (המהווה מוקד העתירה):** המשיבה 3 הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בהחלטתו הנדונה בעתירה זו, קיבל את בקשת רשות הערעור, דן בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור, וקבע כי דין הערעור להתקבל. על כן, בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, וניתנה פסיקתא המחייבת את העותרים לשלם את סכום המע"מ, בניכוי הסכום שכבר זוכתה בו המשיבה 3. **טענות העותרים (במסגרת העתירה לבג"ץ):** העותרים טוענים כי החלטת בית המשפט העליון (השופטת כנפי שטייניץ) ניתנה בחוסר סמכות, וזאת ממספר טעמים: * **שינוי פסק דין חלוט שניתן בהרכב מורחב:** ההחלטה משנה, בדן יחיד, פסק דין חלוט שניתן בהרכב של שלושה שופטים, אשר אימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלשונו. בכך, נטען, החלטת הדן היחיד שינתה למעשה את פסק דינו של הרכב השלושה, בכך שהתייחסה לטעות סופר בפסק הדין המחוזי. * **ביטול חלופה:** ההחלטה ביטלה חלופה שניתנה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המאפשרת לעותרים להימנע מתשלום הפרשי ריבית והצמדה. * **שמיעת ערעור בדן יחיד:** לטענת העותרים, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המשיבה 3 לפסיקתא מתקנת אינה "החלטת ביניים" אלא "פסק דין" המסיימת את ההליך, ולכן ערעור עליה צריך היה להתקיים בפני הרכב של שלושה שופטים ולא בדן יחיד. * **סמכות הפסיקתה המתקנת:** טענה נוספת היא כי פסיקתא מבהירה או מתקנת צריכה להינתן על ידי אותו שופט שנתן את פסק הדין המקורי. **דיון והכרעה (ניתוח בית המשפט העליון בעתירה):** 1. **הגבלת ההתייחסות לעילות של חוסר סמכות:** בית המשפט העליון קבע כי אינו דן כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, אלא רק בטענות הנוגעות לחוסר סמכות עניינית או פרוצדורלית. 2. **הודאת העותרים בחוסר תום לב:** נקודת המוצא של בית המשפט בהכרעתו היא הודאת העותרים עצמם בדיון שנערך קודם לכן, כי "כולנו חושבים שהוא (בית המשפט המחוזי) שגה כשהוא קבע שזה יהיה כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ". בית המשפט העליון קבע כי הודאה זו מושתקת את העותרים מלטעון להותרת הטעות על כנה, וכי העלאת טענה כזו עולה כדי חוסר ניקיון כפיים. * **עקרון משפטי:** חוסר תום לב וניקיון כפיים בהליכים משפטיים. * **יישום:** בית המשפט ראה בהתנהלות העותרים, שהתבטאה בהפקדת חשבונית חלקית תוך התעלמות מסכום המע"מ המפורש בפסק הדין, משום חוסר תום לב שמצדיק דחיית העתירה על הסף. 3. **השלמת התיקון בפסק הדין של בית המשפט העליון:** נוכח הודאת העותרים, בית המשפט העליון פירש את פסק דינו שניתן לאחר מכן (שדחה את הערעור על פי תקנה 148(ב)) ככזה שכולל את תיקון הטעות, ולכן היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת המשיבה 3 לפסיקתא מתקנת. * **עקרון משפטי:** פסיקת בית המשפט העליון כיוצרת השתק פלוגתא או כמשקפת הסכמה דיונית. * **חידוש:** בית המשפט העליון למעשה "ממלא" את הפער שנוצר כאשר ערכאה דיונית (בית המשפט המחוזי) לא תיקנה טעות שנפלה בפסק דינה, וזאת למרות הסכמה של הצדדים (לפחות בהתחלה) בערכאה גבוהה יותר. 4. **סיווג החלטת בית המשפט המחוזי (החלטת ביניים ולא פסק דין):** בית המשפט העליון דחה את טענת העותרים שלפיה החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הפסיקתה המתקנת היא "פסק דין" המחייב דיון בהרכב מורחב. * **עקרון משפטי:** ההבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" לצורך זכויות ערעור (סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט). * **חידוש / הדגשה:** בית המשפט הדגיש כי לא כל החלטה המסיימת הליך מסוים (כמו בקשה לביצוע פסק דין) נחשבת ל"פסק דין" במובן המשפטי המחייב דיון של הרכב מורחב. הוא ציטט תקדימים (גלצר, לוי) הקובעים כי החלטה הדוחה בקשה לתיקון טעות בפסק דין, או בקשה לפסיקתא מתקנת, נחשבת ל"החלטה אחרת" ולא ל"פסק דין". זהו חידוד של הכללים הקובעים מתי יש לקיים דיון בהרכב מורחב. 5. **דחיית בקשת תגובה:** בית המשפט דחה את בקשת העותרים להגיש תגובה לתשובה המקדמית של המשיבה 3, תוך ציון כי אין לעותר זכות קנויה להגיב, ועליו להציג את מלוא טענותיו כבר בעתירתו. * **עקרון משפטי:** חובת העותר להציג את כלל טענותיו מלכתחילה. **מסקנות עיקריות וחידושים:** * **חוסר תום לב כעילה לדחיית עתירה:** פסק הדין מדגיש את חשיבותם של עקרונות תום הלב וניקיון הכפיים. הודאת בעלי הדין בטעות, ובפרט כאשר היא מלווה בהתנהלות שיש בה משום ניצול הטעות, עשויה להוביל לדחיית טענותיהם, אף אם נטענות במסגרת עתירה לבג"ץ. * **פירוש מרחיב לפסיקת בית המשפט העליון:** בית המשפט העליון רואה עצמו כבעל תפקיד ב"תיקון" מקרים שבהם ערכאות נמוכות יותר אינן מטפלות בטעויות מהותיות, במיוחד כאשר קיימת הסכמה דיונית או הודאה מצד הצדדים. * **חידוד גבולות סמכות בית המשפט העליון:** ההחלטה מבהירה כי בג"ץ אינו ערכאת ערעור על החלטות של בית המשפט העליון עצמו, אלא מתמקד בסוגיות של סמכות. * **הבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת":** פסק הדין מספק דוגמאות קונקרטיות ומצטט תקדימים המחדדים את ההבחנה המשפטית בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת", והשלכותיה על זכות הערעור וההרכב הנדרש לשמיעתו. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בהוצאות, בעיקר בשל חוסר תום הלב שהודגם על ידם, כפי שהתבטא בהודאתם בטעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, תוך ניסיון לנצל טעות זו.