ס"ע 49423-12-17

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעים למעלה משנתיים, תבעה את הנתבעים להטבות תעסוקה שונות. הנתבע הראשון היה בית מלון בו הוצב התובע, והנתבעת השנייה הייתה חברת כוח אדם ששיבצה את התובע במלון. בית הדין קבע, כי מעסיקו העיקרי של התובע הוא חברת כוח האדם (הנתבעת מס' 3) והמלון היה גם מעסיקו מרגע שהחל לעבוד במקום למעלה מ-9 חודשים, לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. השופטת קיבלה את טענת התובע כי פוטר מעבודתו במלון ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע ופסק לו פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין מצד הנתבעת מס' 1. עם זאת, השופט דחה את טענת התובע כי הנתבע מס' 3 פיטר אותו. מהראיות עולה כי התובע הפסיק לעבוד בעקבות חילוקי דעות עם מנהל המלון ובחר לסיים את העסקתו אצל הנתבעת 3. לפיכך, נדחתה תביעתה של הנתבעת מס' 3 לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. השופטת פסקה גם לגבי מספר הטבות תעסוקה נוספות להן זכאי התובע, כגון דמי הבראה ופיצוי בגין הפרשות לפנסיה. הנתבע מס' 3 חויב לשחרר את הכספים שנצברו לטובת התובעת בקופת התגמולים. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 5,000 ₪, שכן השופט סבר כי התובע יכול היה להימנע מההליך על ידי הגשת תביעת חוב בשלב מוקדם יותר של ההליך.