ת"א 57211-05-15

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה זה סובבת סביב הפרשנות הראויה של חוק הטיפול ותקנות הטיפול, בפרט בכל הנוגע לדרישת הסכמה לטיפול בנזעי חשמל. החוק קובע כי חולים המאושפזים מרצונם זקוקים להסכמה לטיפול רפואי, ואילו מי שאושפזו שלא בכפייה יכולים לקבל טיפול בהתאם למצבם הרפואי, למרות התנגדותם. טיפולים מיוחדים, כהגדרתם בתקנות, הם חריג ועליהם להקפיד על ההוראות המפורטות בהם. טיפול מיוחד כזה הוא טיפול בנזעי חשמל, שעל פי תקנה 34 לתקנות הטיפול מחייב הסכמה של שלושה רופאים, בדיקה גופנית המנקה את המטופל והסכמת חולים המאושפזים מרצונם או אפוטרופסיו. המחלוקת נעוצה בקביעה האם נדרשת גם הסכמתם של חולים המאושפזים באשפוז כפוי, דבר שאינו מוזכר במפורש בתקנה. דעת הרוב, התואמת את פסק דינו הקודם של השופט זרנקין, מפרשת את היעדר דרישות ההסכמה המפורשות לחולים בכפייה בתקנה כמכוונת, ומצביעה על כך שאין צורך בהסכמתם. פרשנות זו מקבלת חיזוק מההיסטוריה החקיקתית של חוק הטיפול, שביקש לאזן בין הטיפול בחולה לבין זכויותיו, אך בסופו של דבר שמר על המודל הרפואי המסורתי לאשפוזים כפויים. הסכמה לחולים בכפייה אינה מוזכרת בחוק, והוספת דרישה כזו תסתור את תכלית החקיקה. בנוסף, החוק מתווה את העניינים עליהם ניתן לערער בפני ועדה פסיכיאטרית, והחלטות טיפוליות במהלך אשפוז כפוי אינן נמנות עליהם. עם זאת, מטופלים יכולים תמיד לפנות לבתי המשפט לקבלת סעד נגד טיפול כפוי בלתי חוקי. השופט זנקל מדגיש כי טיפול בנזעי חשמל צריך להיות מוצא אחרון, הניתן במשורה ורק בעת הצורך, ובהרדמה מלאה. בהתחשב בנסיבות הספציפיות, השופט שומר על צו המניעה הקיים למשך שבעה ימים, המאפשר לתובע לבקש סעדים משפטיים נוספים. ההחלטה מתקבלת ללא עלויות, והפרסום מותר ללא פרטים מזהים.