בג"צ 9323/06

תקציר

העותרים, הרשומים במרשם האוכלוסין של יהודה ושומרון, ביקשו רישיונות ישיבה ברחבי ישראל, כולל ירושלים, יחד עם רישיונות נהיגה ורישיונות עבודה ישראליים. הם גם ביקשו לתקן את היתרי השהייה שלהם כדי לשנות את מיקומם הרשום מבית ג'אלא לירושלים. העותרים מתגוררים בבירה, שכונה בתוך שטחה המוניציפאלי של ירושלים, מדרום לגדר הביטחון. הגישה ליהודה ושומרון אינה מוגבלת, ואילו הגישה לישראל מוגבלת על ידי הגדר. עתירות קודמות שהגישו העותרים בשנים 1996 ו-1998 ביקשו מעמד של תושב קבע בישראל בשל מגורים ארוכי טווח בירושלים. עתירות אלה הביאו להסדר הומניטרי משנת 1998 של הדרג המדיני, שהעניק לעותרים היתרי כניסה ושהייה להמשיך ולהתגורר בבתיהם. עם זאת, בשנת 2006 הוגבלו ההיתרים לשכונת בירעונה. בעתירה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2006, נטען כי שינויים אלה מפרים את חובות המשיבים מעתירות קודמות. המשיבים הסבירו כי ההסדר ההומניטארי נועד לאפשר לתושבי ירושלים הוותיקים להישאר בבתיהם מבלי לאפשר להם גישה מלאה לישראל. בית המשפט, בפסק דין משנת 2005, מצא הסדר זה סביר. עוד נקבע כי אי הענקת תושבות קבע לעותרים אין משמעותה שדרוג במעמדם. בית המשפט קבע, כי העותרים לא הוכיחו זכויות נוספות מעבר להסדר משנת 1998 או שינוי נסיבות כלשהו המצדיק את הסעדים המבוקשים. זאת ועוד, העותרים לא הציגו שיקולים מיוחדים ליחס שונה משאר תושבי יהודה ושומרון. המשיבים היו מוכנים לשקול מקרים פרטניים עם הצדקות ספציפיות להארכת היתרים. בית המשפט, שדחה את העתירה, פסק למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ וציין כי עותרים בודדים יכולים לבקש הכרעה לטובתם בערכאות המתאימות. השופטת מ' נאור והשופטת א' ארבל הסכימו עם פסק דינו של הנשיא א' גרוניס.