רע"א 9810/05

תקציר

מדובר בתביעה כספית בינלאומית מורכבת בהיקף של למעלה מ-22 מיליון שקל, שהגישו חברות זרות נגד יועץ השקעות גרמני לבית המשפט המחוזי בירושלים. התובעים, שהתאגדו באי מאן, איי קיימן ודלאוור, טענו כי הנתבע מעיל בכספם באמצעות הסכמים שנעשו בליכטנשטיין. תחילה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הנתבע לדחות את התביעה בעילה של ניצול לרעה של ההליך המשפטי ופורום לא תקין, שכן התביעה הוגשה בישראל בעת שהמבקש היה נוכח להעיד בתיק פלילי. הערעור התמקד בשאלה האם ישראל היא הפורום המתאים למקרה, נוכח היעדר קשרים מהותיים לישראל. בית המשפט טען תוך שימוש בדוקטרינת "פורום לא קונבנציונלי", וקבע כי גרמניה תהיה פורום מתאים יותר בשל תושבות הנתבע, זמינות העדים וההליכים המתמשכים שם. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי התובעים עלולים לעמוד בפני מחסום התיישנות אם התיק יעבור לגרמניה. בכך היא התנתה את הדחייה בהתחייבות הנתבעת שלא להעלות את טענת ההתיישנות בגרמניה. אם הנאשם לא יעשה כן, התיק יתנהל בישראל. החלטה זו מקיימת את עקרונות היעילות וההגינות השיפוטית, ומחייבת הכרה בהיבטים משפטיים ופרגמטיים כאחד בסכסוכי שיפוט בינלאומיים. בסופו של דבר התקבל הערעור, בכפוף לתנאי ספציפי זה של התיישנות.