ב"ל 26338-11-22

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם הצליח התובע לבסס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בכתפו השמאלית על פי תיאוריית המיקרוטראומה. תיאוריית המיקרוטראומה משמשת כמנגנון משפטי לפיצוי מבוטחים בגין פגיעות שאינן מסווגות במפורש כ"מחלות מקצוע" או הנובעות מתאונת עבודה. כדי להצליח על פי תיאוריה זו, על התובע להוכיח התרחשותן של פגיעות זהות חוזרות ותכופות לאורך תקופה ממושכת. במקרה זה, בית המשפט אינו משוכנע כי התובע עמד בנטל הוכחה זה. ראשית, מהראיות עולה כי תנועות כתף שמאל של התובע במהלך הטיפולים אינן חוזרות על עצמן אלא סטטיות, כאשר הכתף אוחזת בתנוחה לא נוחה. שנית, התובע אינו מפגין פעולות חוזרות ונשנות במהלך הפסקות הטיפול. שלישית, סרטונים שהוגשו כראיה אינם תומכים בטענת התובע, אלא מציגים פעולות חוזרות ונשנות מינימליות. לבסוף, פרטי עבודתו של התובע, לרבות מספר הטיפולים ומשכם, אינם מצביעים על פעולות עקביות לאורך תקופה משמעותית. ככלל, בית הדין מגיע למסקנה כי התובעת לא ביססה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה הקשורה למיקרוטראומה ולכן דוחה את התביעה. כל מקרה, מדגיש בית המשפט, צריך להיבחן על פי נסיבותיו הייחודיות. החלטה זו מחזקת את הצורך בתשתית ראייתית איתנה כדי להצליח בתביעות מיקרוטראומה, הדורשות הוכחה של תנועות זהות חוזרות ותכופות הגורמות לנזק מצטבר.