ת"א 11018-01-09

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב נכס שהופקע לצורכי ציבור על ידי מדינת ישראל מידי התובעים, שהם יורשיו של הבעלים הקודם. התובעים טענו כי הפיצוי שהוצע על ידי הנתבעת, מינהל מקרקעי ישראל, אינו משקף את שווי השוק של הנכס, ולכן ביקשו תשלומים נוספים. עיקר המחלוקת נסובה סביב ייעודו התכנוני של הנכס והשפעתו על שווי הנכס. הנכס יועד לחקלאות, אך התובעים טענו כי יש לייעדו לבנייה, דבר שיעלה משמעותית את ערכו. בית המשפט שמע חוות דעת מומחים משני הצדדים. המומחית מטעם התובעים, הגב' איצקין, טענה כי יש לקבוע את שווי הנכס על סמך המצב התכנוני שקדם ל"הקפאה" מסוימת שהגבילה את זכויות הבנייה, וכי ניתן לפצל את הקרקע לשלוש חלקות נפרדות, שלכל אחת מהן פוטנציאל בנייה. המומחה מטעם הנתבעת, מר רוגובין, טען כי עסקאות ההשוואה שנערכו באותה תקופה משקפות יותר את שווי הנכס, מה גם שזכויות הבנייה באזור הוגבלו. בנוסף, הציג הנתבע חוות דעת תכנוניות המצביעות על כך שלא היה ביקוש או צורך בבנייה על הקרקע המופקעת, וכי "הקפאת" זכויות הבנייה היא מדיניות לאומית לשמירה על קרקע חקלאית. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי יש לקבוע את שווי הנכס על סמך עסקאות השוואתיות, המגלמות כבר את פוטנציאל הבנייה. התובעים לא הביאו ראיות לכך שעסקאות אלה אינן משקפות את המידע המלא על מאפייני הנכס. לפיכך, קבע בית המשפט את שווי הנכס על 190,169 ל"י במועד ההפקעה, אשר ישולם לתובעים תוך 30 יום, בצירוף 15% מסכום זה כשכר טרחה. סכום זה כולל סכום פיצוי שאינו שנוי במחלוקת אשר שולם לתובעים טרם תחילת התביעה. השופטת דחתה גם את תביעת התובעים להוצאות נלוות, וציינה כי לא הביאו כל ראיה להוצאות אלה.