בג"צ 351/80

תקציר

פסק הדין דן בתוקפן של הודעות ששלחו שני משיבים לעותרת בדבר כוונתם לרכוש את מפעלה של העותרת. לעותרת, חברה הרשומה בירדן, זיכיון לייצור וחלוקת חשמל במזרח ירושלים וביהודה. המשיב הראשון, שר האנרגיה והתשתיות, הודיע על כוונת הממשלה לממש את זכותה על פי הסכם הזיכיון לרכישת המפעל, ואילו המשיב השני, מפקד אזור יהודה ושומרון, הודיע לעותרת כי ירכוש גם את מפעלה למען שמירה על שירותים חיוניים ומינהל תקין באזור. בג"ץ קבע כי הודעת המשיב הראשון תקפה, שכן היא אינה פעולה חקיקתית ונופלת בגדר תנאי הסכם הזיכיון. עם זאת, בית המשפט מצא כי הודעתו של המשיב השני אינה תקפה, שכן היא לא הייתה מוצדקת מנסיבות מיוחדות והונעה בעיקר משיקולים פוליטיים. פסק הדין הדגיש את אופיו הזמני של הממשל הצבאי בשטחים הכבושים ואת סמכותו המוגבלת לערוך שינויים מרחיקי לכת. עם זאת, בית המשפט לא התערב בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטי והכיר בזכותו של השר להתחשב בשיקולים פוליטיים. זאת ועוד, מורכבות התיק, הנובעת מפיצול הזיכיון על פני שתי טריטוריות, הביאה את בית המשפט להחזיר את העניין לדיון מחודש של השר, בהתחשב בביטול הרכישה על ידי מפקד האזור. השופט הביע ביטחון שניתן יהיה להגיע לפתרון בדרכי שלום באמצעות משא ומתן אם כל הצדדים יפגינו רצון טוב.