דנ"א 6298/15

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לשאלה האם כל אחד מבעלי הקרקע המשותפת יוכל לקבל פטור מהיטל השבחה בגין בנייה או הרחבה של דירות מגורים עד 140 מ"ר, כאמור בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. התיק נסב סביב פרשנותה של תניית הפטור, שחסרה בהירות, ויצרה עילה לפרשנויות שונות ולהתדיינות תכופה. הפרשנות המרחיבה יותר, שבית המשפט העדיף בסופו של דבר, אפשרה לכל בעל קרקע זכאי לקבל פטור, בהתאם למטרות חברתיות של שיפור תנאי הדיור ועידוד פיתוח נדל"ן. זאת למרות כמה פסיקות קודמות של בתי המשפט שהציעו יישום מגביל יותר שהתיר פטור אחד בלבד לכל חלקה, במיוחד כאשר היא בבעלות קרובי משפחה. היועץ המשפטי לממשלה, שלא השתתף בתחילה, העריך כי הפרשנות המרחיבה יותר עלולה לעודד מניפולציות, בעיקר לגבי קבוצות רכישה. עם זאת, לא הוצגו ראיות משמעותיות לפגיעה כספית משמעותית בתקציבים הציבוריים. בית המשפט, שקבע כי הפרשנות המרחיבה משרתת טוב יותר הן את שיפור הדיור החברתי והן את מטרות פיתוח הקרקע, קרא לפעולת החקיקה לשם הבהרה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי כל בעל קרקע במקרה הספציפי זכאי לפטור, בהוצאות שנפסקו כנגד המבקשים שכנגד, כדי לקדם אחידות משפטית ולתקן את הסוגיה שעל הפרק.