ע"א 6138/93

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט לערעורים שני ערעורים אזרחיים הנוגעים לגניבת רשימת לקוחות. הערעור הראשון (ע"א 6138/93) ערער על החלטת בית משפט קמא שלא לפסוק פיצויים למערערים בגין הגניבה ואי מתן צו מניעה נגד משיב אחד באמצעות הרשימה. השופט קמא לא מצא כל מעורבות של המשיב בגניבה, ואף לא נזק מוכח למערערים המצדיק פיצויים, אך מנע ממשיב אחר להשתמש ברשימה. ערכאת הערעור אישרה את קביעותיו של השופט קמא, והסכימה כי הן נתמכות בראיות. עם זאת, בית המשפט הכיר בטעות בכך שהמערערים חויבו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בגין תביעות בהן זכו באופן חלקי. משכך, החליט בית המשפט כי על כל צד לשאת בהוצאותיו מהמשפט, אך הורה למערערים לשלם 30,000 ש"ח בגין הוצאות הערעור. בערעור השני (ע"א 6167/93) עמדה המשיבה לחלוק על הקביעה כי גנבה את הרשימה. בית המשפט לא מצא טעות שיפוטית והבהיר כי הקביעה האזרחית בדבר גניבה אינה שקולה לאחריות פלילית. לפיכך, גם ערעור זה נדחה ללא הוצאות. הן המשנה לנשיאה ש' לוין והן השופטת שטרסברג-כהן הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופטת ביניש, שניתן ביום 24.6.96.