ת"א 2360/08

תקציר

התובע, יחד עם אשתו, שכרו דירה מגב' דינה לואיס והפקידו לכאורה 3,000 דולר אצל הנתבעת, שייצגה את גב' לואיס, כפיקדון על פי הסכם שכירות. התובע טוען כי הפיקדון יצר נאמנות אצל הנתבעת ומבקש את השבתו, יחד עם פירותיו, בהתאם להסכם השכירות. עם זאת, הנתבע טוען כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים בגין תביעות שאינן מקרקעין. בית המשפט מסכים כי התביעה אכן התיישנה, שכן האחרונה שבה קמה עילת התביעה הייתה ביום 30.11.1999, והתביעה הוגשה בשנת 2008. בנוסף, הנתבע אינו נאמן התובעת לעניין הפיקדון, שכן הוא נמסר לנתבעת כנציגה של גב' לואיס, ולא כנאמן עבור השוכרים. הפיקדון נועד להבטיח את התחייבויות השוכרים על פי הסכם השכירות והיה אמור להיות מוחזר תוך 90 יום לאחר תום תקופת השכירות. עוד קובע בית המשפט כי הייתה הסכמה מכללא להעברת הפיקדון בין הסכמי שכירות עוקבים, וטענת התובעת, שהועלתה שנים לאחר מעשה ולאחר תום תקופת השכירות, אינה במקומה. לפיכך התביעה נדחית, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.