ת"א 18153-08-19

תקציר

התובעת, טל קנב, היא בעלת חלק מהזכויות בחלקת קרקע שהופקעה בחלקה לצורך הרחבת כביש. הוא תבע את הנתבעת נתיבי ישראל כדי לחייב אותם לפצות אותו על ההפקעה. הזכויות בקרקע מתחלקות בין מספר בעלים, מה שמוביל למחלוקת על חלקו של קנב בפיצויים. תביעה מתוקנת, שנשלחה לכל בעלי הזכויות, ביקשה לפתור את הבעיה. כל הבעלים למעט אחד הסכימו לחלוקת הפיצויים המוצעת. המחלוקת שנותרה נסובה סביב תביעתו של קנב לתמריץ לוותר על תביעות נוספות, שהציגה לו נתיבי ישראל בהודעה מ-2018. קנב חתם על כתב ויתור אך לא מילא את התנאי של קבלת חתימות כל בעלי הזכויות האחרים. נתיבי ישראל טענה כי הסכם השיתוף נעדר מתווה חלוקה ברור, ולכן אין זה סביר לסטות מדרישת ההסכמה של כל הבעלים. בית המשפט קבע כי תביעתו של קנב לתמריץ ויתור נעדרת שחר, שכן הוא לא יכול היה לעמוד בתנאים ללא הסכמת שותפיו. יתר על כן, התמריץ נועד לתמרץ הסכמים ולהימנע מהתדיינות משפטית, מה שלא קרה כאן בשל סירובו של קאנב לשתף פעולה. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה לתמריץ והורה לנתיבי ישראל לשלם לקנב את הפיצוי המוסכם בסך 238,027 שקל בתוספת מע"מ ותמריץ פינוי בסך 35,704 שקל בתוספת מע"מ, הן בהפרשי הצמדה והן בריבית. פסק הדין הבהיר כי לנתבעים שאינם מתנגדים אין טענות נוספות. בית המשפט ויתר על הוצאות למי מהצדדים, לאור התנהלותו של קנב בהארכת ההליכים.