ת"א 2452-04-20

תקציר

התובע, שהיה אז בן שש, תבע את הנתבע לאחר שנפגע באורתופדיה בגן שעשועים. המחלוקת הייתה על נסיבות הפגיעה, כאשר התובע טען כי היא נגרמה כתוצאה מצעד בגן המשחקים, ואילו הנתבע טען כי היא נגרמה כתוצאה ממשחק מלכוד בו ילד אחר דחף את התובע. בית המשפט פסק לטובת התובעת, קיבל את עדותה והגיע למסקנה כי הפגיעה אירעה עקב מפגע – מדרגה – בגן המשחקים. הדבר נתמך בצילומים של זירת האירוע, בהצהרותיו העקביות של התובע ובעובדה שהמפגע תוקן מאוחר יותר. יתר על כן, האינדיקציה של הרשומה הרפואית כי התובעת נדחפה על ידי ילד אחר לא נחשבה חד משמעית, מה גם שהרישומים התבססו על עדות שמיעה והתובעת וסבתה הצהירו שתיהן כי הפגיעה אירעה עקב הצעד. קיומו של המפגע וקרבתו למקום הפגיעה, יחד עם תלונתה המהירה של התובעת לאמה על הצעד, תמכו אף הם בטענתה. בית המשפט גם דחה את הרעיון של אחריות משותפת עם צד שלישי, ופירש את ההסכם בין הנתבע לצד השלישי באופן שונה. לדברי בית המשפט, הצד השלישי היה אחראי על תחזוקת הגינה אך רק על פי תכנית העבודה שנמסרה על ידי העירייה והנחיותיה. מאחר שהעירייה לא הנחתה את הצד השלישי לטפל במפגע הספציפי ואף התלבטה על קיומו, לא ניתן להטיל אחריות על הצד השלישי. הצדדים הסכימו על 7.5% נכות אורתופדית, ובית המשפט קבע נכות תפקודית שווה. לפיכך חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסכום של כ-253,290 ₪, כולל שכ"ט עו"ד, בתוך 30 יום. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דינו של הצד השלישי. אם הפיצוי לא שולם בתוך הזמן הנקוב, יצטברו בו הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק.