עע"מ 20/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת בין עירייה לבעלי בתי מלון בנוגע לסילוק פסולת וחיובים. חוק העזר העירוני מגדיר מפעלים, פסולת ואשפה, עם כמה הבחנות מעורפלות. הוויכוח המרכזי היה האם חוק העזר מחייב את בעלי המפעלים לפנות פסולת ואם הוא מסמיך את העירייה לגבות תשלום בגין פינוי פסולת. מפסק הדין עולה כי חוק העזר אכן מרמז על חובות והבחנות כאלה, למרות שאין בו אזכור ישיר שלהן. היא מדגישה כי בסמכותן של הרשויות המקומיות להבחין בין פסולת עסקית בסיסית לעודפת ולחייב בהתאם. בתי מלון נחשבים מפעלים על פי חוק העזר והפסולת שלהם, בדומה לאשפה ביתית, נחשבת לפסולת עסקית. פסק הדין מתייחס גם לפסקי דין קודמים הנוגעים לסילוק פסולת, כגון פרשת חולון, הקובעים כי רשויות מקומיות יכולות לגבות תשלום בגין פינוי פסולת עודפת. סגני הנשיא מסכימים עם פרשנות התקנון והמסקנות שהושגו. החלטה זו מאפשרת לעירייה לחייב את בעלי המלונות בגין פינוי פסולת עד להחלפתו של חוק העזר הישן בחוק עזר חדש ומעודכן, תוך הבהרת סמכויות השלטון המקומי בעניינים אלה.