רע"א 732/05

תקציר

במקרה שלפנינו, ביטל בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין של בית משפט השלום, והתיר למשיבים להתגונן מפני תביעת פינוי שהגיש המבקש. המבקש ביקש פסק דין מקוצר לסילוק המשיבים ממקרקעין שלטענתו פלשו אליהם. המשיבים טענו כי הקרקע שייכת לאביהם משנת 1936, ובית משפט השלום שלל מהם תחילה את הזכות להגן על עצמם, בנימוק של היעדר ראיות לחלקם בעיזבון וסופיות הסדר מקרקעין משנת 1988. בערעור מצא בית המשפט המחוזי כי חזקתם ארוכת השנים של המשיבים מאז שנת 1936 מצדיקה בחינה מלאה של תביעותיהם לפי חוק המקרקעין, ומאפשרת להם להתגונן. המבקש ערער על החלטה זו, וטען כי בית המשפט המחוזי התעלם שלא כדין מאופיו המחייב של הסדר הפשרה משנת 1988, שיש בו כדי לבטל זכויות קודמות. המבקש טען כי בית המשפט חרג מגבולות פרוצדורליים בכך שביטל למעשה את סופיות הסדר המקרקעין, דבר שלדעתו סותר את הדין הקיים. למרות זאת, דחה בית המשפט העליון את בקשת הערעור של המבקש, תוך שהוא מדגיש כי מתן רשות התגוננות הוא צעד מקדמי ואינו מונע מהמבקש להצליח בתביעה הגדולה יותר. בית המשפט הדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי ראויה בהתחשב בכך שלמשיבים הגנה תקפה פוטנציאלית המבוססת על חזקה ארוכת טווח, המחייבת בחינה עובדתית מלאה. ההיסטוריה הפרוצדורלית משקפת במידה רבה את הנורמות של ההליכים המשפטיים בישראל, שבה זכויות הערעור מוגבלות לשמירה על יעילות ויושרה שיפוטית, ומאפשרות ערעורים במקרים נבחרים ומשמעותיים. עקרון העל הוא להבטיח כי לצדדים תהיה הזדמנות למשפט הוגן, במיוחד כאשר מדובר במורכבויות היסטוריות ועובדתיות.