תמ"ש 44281-08-14

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך מזונות בין שתי נשים שהיו במערכת יחסים. התובעת, שילדה ילד במהלך מערכת היחסים ביניהם, טענה כי הנתבעת הסכימה מכללא להכיר בילד כבנה ולכן חלה עליה חובת תשלום מזונות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. בכך הכיר בית המשפט בכך שהצדדים, שהיו יהודים, אינם מחויבים לדין האישי או לדין העברי, שכן הוא אינו מכיר ביחסים חד-מיניים. עוד ציינה השופטת כי הדינים הרלוונטיים לעניין מזונות אינם ישימים במקרה זה משום שלא היה קשר ביולוגי בין הנתבע לקטין. השופטת בחנה לעומק את הראיות שהוצגו ולא מצאה כל הצדקה לטענות התובע. טענת התובעת כי הקשר עם הנתבע היה הסיבה ללידת הילד לא נתמכה בראיות. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת, לפיה לא הבטיחה לתובעת כל הבטחה מפורשת בנוגע לגידול הילד או לתמיכתו הכספית. כמו כן, השופטת לא מצאה כל ראיה לקשר הורי משתמע בין הנאשם לקטין. התנהלותה של הנתבעת והנסיבות שהוצגו לא הצביעו על הסכמתה להכיר בילד כבנה. השופטת גם הפריכה את טענת התובע כי הצדדים חיו יחד וניהלו משק בית משותף, וקבעה כי עדותו של התובע בעניין זה אינה אמינה. בסופו של דבר הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה, ותביעת המזונות נדחתה. בשל התנהלותה הקשה של התובעת במהלך ההליך ודחייתה את התביעה לתקופה שהובילה להודעת פיטורים, הורתה השופטת לתובעת לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינה של הנתבעת, בסך 60,000 ₪. ההחלטה הועברה לשני הצדדים באמצעות עורכי דינם, והתיק נסגר.