ע"א 7767-11-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ומקיים את החלטת בית משפט השלום. המערערת והמשיבים 2 עד 4 אינם זכאים לכל תשלום דמי שכירות בגין דירתו של המשיב 1. מהראיות עולה כי המנוחה ויתרה על חלקה בדמי השכירות וכל עוד לא השתמשה בנכס, היא לא הייתה אחראית להוצאות כלשהן. טענת המערערת כי הופעל לחץ על המנוחה לוותר על הכנסותיה מהנכס אינה נתמכת וסותרת את חומר הראיות. זאת ועוד, מקבל בית משפט השלום את קביעתו של בית משפט השלום כי המערערת והמשיבים 2 עד 4 זכאים לחלק יחסי מדמי השכירות ששולמו למשיב 1 מיום 27.5.2010 ועד ליום 31.8.2012, וכי עליהם לפצות את המשיב 1 בדמי ניהול הנכס. פסק הדין החלקי בתביעה לפירוק שיתוף מתקבל אף הוא, למרות התנגדות המערערת לכהונת השמאי ולמכירת הנכס. בית המשפט מוצא כי החלטת בית משפט השלום סבירה ומוצדקת, בהתחשב בהפסדים הפוטנציאליים מפירוק השותפות בעין, והיא מעוגנת בתקדימים רלוונטיים. הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו של המשיב 1.