ת"א 1666/01

תקציר

התובעת, נילי אבן-חן, הייתה מעורבת בשתי תאונות דרכים נפרדות, הראשונה ביום 25.4.94 והשנייה ביום 12.1.99. היא סבלה מפציעות צליפת שוט בחוליות הצוואר שלה בשתי התאונות. הנתבעות הן חברות הביטוח האחראיות לתאונות: הנתבעים 1 ו-3 אחראים לתאונה הראשונה, ואילו הנתבעים 2 ו-3 אחראים לתאונה השנייה. נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים היו נכותה התפקודית של התובעת, הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותה וחלוקת האחריות בין הנתבעים. בית המשפט מינה שני מומחים, אורתופד ונוירולוג, שעל חוות דעתם לגבי נכויות התובע לא ערער מי מהצדדים. הערכות המומחים לגבי נכותה הרפואית הצמיתה התקבלו אפוא על ידי בית המשפט. בתאונה הראשונה ייחס האורתופד נכות של 10% להגבלת התנועה בעמוד השדרה הצווארי, והנוירולוג ייחס נכות נוספת של 10% עקב פגיעה בעצב האינפרא-אורביטלי. בתאונה השנייה ייחס האורתופד 3% נכות. בית המשפט מצא כי נכויות רפואיות אלו מייצגות גם את נכויותיה התפקודיות של התובעת, ולכן פסק לה ביחד 19% נכות תפקודית בגין התאונה הראשונה, ו-3% בגין התאונה השנייה. התובעת טענה כי יש לחשב את הפיצוי המגיע לה על בסיס ההשפעות המשולבות של שתי התאונות, ואילו הנתבעים טענו כי יש לבחון כל תאונה ונזקיה בנפרד. בית המשפט הסכים עם התובעת, וקבע כי יש לקבוע תחילה את סך הנזק שנגרם ולאחר מכן לחלק אותו לפי יחס הנכות שנגרמה כתוצאה מכל תאונה. בית המשפט פסק גם במספר סוגיות נוספות הנוגעות לקביעת הנזקים, לרבות בסיס השכר של התובע, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, סיוע הנדרש בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות, הפסדי פנסיה עתידיים, כאב וסבל והוצאות מומחים. בחישוב בסיס שכרה של התובעת התחשב בית המשפט בעבודתה בפרקליטות המדינה וכעוזרת הוראה, אך לא כלל פרויקט חד פעמי בו עבדה. הבסיס נקבע על פי שניים מהשכר הממוצע במשק. בגין הפסדי שכר בעבר, פסק בית המשפט לתובעת פיצויים על בסיס נכויותיה הזמניות והצמיתות, כאשר התשלומים מהנתבעים חושבו בהתאם לחבותם לכל תאונה. לגבי הפסדי שכר עתידיים, בית המשפט השתמש שוב בשיעור הנכות התפקודית כתוצאה מכל תאונה. באשר לסיוע הנדרש, פסק בית המשפט סכום גלובלי של 20,000 ₪ בגין העבר, לאחר התאונה הראשונה, אך לא לעתיד, שכן התובעת לא הוכיחה כי הסיוע לו נזקקה היה מעבר לעזרה הסבירה שניתן היה לצפות מבני משפחתה. גם תביעותיה של התובעת להוצאות נסיעה והוצאות רפואיות נדחו, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמוך בהן. גם תביעותיה להפסדי פנסיה עתידיים והפרשות לקרן השתלמות נדחו, מחוסר ראיות. לתובע נפסק 41,689 ₪ בגין כאב וסבל בגין התאונה הראשונה, ו-17,503 ₪ בגין השנייה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובעת בגין ההוצאות שנגרמו לה בתשלום למומחים שמונו על ידי בית המשפט. הסכומים שנפסקו לתובע בגין התאונה הראשונה ישולמו על ידי הנתבעים 1 ו-3, ואילו הסכומים בגין התאונה השנייה ישולמו על ידי הנתבעים 2 ו-3, כל אחד לפי אחריותו. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, שחושבו בשיעור של 13% מהסכומים שנפסקו.