דנ"פ 2168/20

תקציר

במקרה המפורט, בית המשפט העליון דן בבקשה לדיון נוסף בעקבות פסיקתו בתיק של תיאום מכרזים לעבודות גיזום עצים. התיק, שטופל תחילה בבית המשפט המחוזי בירושלים, עסק במספר קבלנים שהורשעו בהסדרים כובלים, קבלת דבר במרמה ועבירות הלבנת הון. המבקשים ביקשו לערער על היקף הרכוש הנתון לחילוט, שקבע בית המשפט המחוזי בהתבסס על אומדן רווחים שהופקו מפעולות מרמה. בערעור קבע בית המשפט העליון כי היקף הרכוש החילוט, לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, צריך לכלול את כל התקבולים מהמכרז המזויף כפי שהם נחשבים "רכוש אסור". פרשנות זו נועדה לשרת הן את ההרתעה והן את התכלית הקניינית, תוך שלילת טענת המבקשים כי יש לחלט רק את הרווח הנקי. בית המשפט דחה שיקולים של הוצאות לגיטימיות ותשלומי מסים, והדגיש כי החילוט כולל סכומים ברוטו הפוגעים בתמריצים כלכליים לפעילות פלילית. למרות טענות המבקשים ולשכת עורכי הדין להקלות על בסיס עבודה לגיטימית שנעשתה, קבע בית המשפט כי שיקולים אלה אינם מהווים טעמים מיוחדים בחוק להתאמת סכומי החילוט. בסופו של דבר, הגדיל בית המשפט את סכומי החילוט כפי שנקבעו בפסקי הדין המקוריים, בנימוק של הצורך בבהירות בפרשנות המשפטית ובאכיפה של עונשי הלבנת הון. ההחלטה הדגישה את יישומם של עקרונות משפטיים בחילוט, ואישרה את המסגרת הקיימת ואת עקביותה עם פסיקות קודמות. הבקשה לדיון נוסף נדחתה מאחר שבית המשפט מצא כי פסק הדין הקיים עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים מבוססים, ולכן אינו מחייב עיון נוסף.