פ"ה 5925-09-19

תקציר

השאלה המרכזית בתיק זה סובבת סביב פרשנות תחולתם של הסכמים קיבוציים בין רופא תובע לבין בית החולים הנתבע בדבר תשלומי שכר נוספים בגין תורנות בחדר המיון. ההסכמים המדוברים, קרי הסכם 76 והסכם 79, מתווים מקצועות ספציפיים הזכאים לתשלום תורנות בחדר מיון, אשר מקצועו של התובע אינו חלק מהם. בית המשפט מצדד בפרשנותו של הנתבע להסכמים, בקובעו כי לשון ההסכמים תומכת בטענת הנתבע. יתר על כן, עבודתו של התובע במב"ן, הגם שהיא כוללת היבטים מסוימים של עבודת המיון, היא בעיקרה טיפול בחולים מאושפזים, ולכן אינה מצדיקה תשלומי סינון נוספים. יישום ההסכמים לאורך השנים תומך אף הוא בעמדת הנתבעת, שכן עד שנת 2019 לא שולמו תשלומים כאלה לרופאים העובדים במב"ן. בית הדין מקבל גם את הסברה של הנתבעת כי ההחלטה להקצות תורנויות מיון נוספות למב"ן משנת 2019 ואילך נבעה מקשיי איוש ולא על בסיס התחייבויות ההסכמים הקיבוציים. בסיכומו של דבר, השופט מגיע למסקנה כי אין בסיס נורמטיבי לטענות התובע ודוחה את התביעה. בנוסף, נדחות גם תביעות התובע לפיצויי עוגמת נפש עקב התנהלות הנתבעת, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.