ע"פ 5730/96

תקציר

במקרה משפטי זה הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח ובהחזקת נשק שלא כדין. ההרשעה נשענה על מספר ראיות, לרבות גילוי משקפי השמש של המערער בסמוך לתרמיל גב ובו פריטים שזוהו כשייכים ליורה, בסמוך לזירת הרצח. המערער טען כי זהותו כרוצח לא הוכחה, מה שמרמז על כך שמשקפי השמש שלו אבדו במקום ימים ספורים קודם לכן במהלך עסקת סמים עם המנוח. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא הסבר זה בלתי סביר בשל מצבם הבתולי של משקפי השמש, שמהם עולה כי הם לא שהו במקום במשך ימים כפי שנטען. ראיות נוספות כללו זיהוי התרמיל ופריטי הלבוש על ידי הוריו של המערער ומערכת יחסים עוינת בין משפחת המערער לבין הקורבן, אשר היוותה מניע. ההגנה טענה כי הזיהוי היה פגום בשל השפעה משטרתית ובעיות פרוצדורליות, וכי שתיקתו של המערער במהלך החקירה הייתה אסטרטגית נוכח ניסיון העבר השלילי עם רשויות אכיפת החוק. המערער הציג גם אליבי שנתמך על ידי חברים, אך בית המשפט דחה אותו וקבע כי העדויות אינן אמינות. בערעור אישרו השופטים את ההרשעה, תוך הדגשת חוסר הסבירות של צירופי המקרים החיוביים שהציע המערער. הם הגיעו למסקנה של הראיות והמסקנות ההגיוניות שהוסקו מהן הוכיחו די הצורך באשמתו של המערער מעבר לספק סביר, ודחו את הערעור על ההרשעה.