ת"פ 51723-06-23

תקציר

השופט קבע כי על המדינה למסור מידע נוסף לנאשם באשר לטווחי הזמן הכרוכים בעניינו. השופט הדגיש כי זכותם של האזרחים לצפות שהרשות תשמור תיעוד של האינטראקציות וההחלטות שהתקבלו לגביהם, במיוחד בהליכי אכיפה. המידע המבוקש על ידי הנאשם, הנוגע לטיפול בעניינו שלו, היה צריך להימסר לו כעניין שבשגרה. למרות שהשופטת מצאה כי חלק מטענות המבקש תקפות, אין בהן כדי להצדיק את מחיקת כתב האישום, שכן למדינה טרם ניתנה הזדמנות להגיב לטענות הנאשם. הבקשה נדחתה, שכן היא לא הוגשה במסגרת הפרוצדורלית המתאימה. תחת זאת, השופט נתן למדינה הזדמנות אחרונה להגיש תגובה משלימה לבקשה לביטול כתב האישום. המדינה נדרשה לכלול מידע מפורט בנוגע לפניות הנאשם וההחלטות שהתקבלו בעניינו בתקופה הרלוונטית. השופטת ציינה כי אין לראות במידע זה רישומים פנימיים וכי חובת המדינה למסור אותו אינה מותנית ביכולתו של הנאשם לזכור או לשמור את המידע בעצמו. השופט גם הורה למדינה לצרף אסמכתאות רלוונטיות שאינן נחשבות לרישומים פנימיים. בפסק הדין הודגש כי עניינו של בית המשפט היה אך ורק לבחון את משך הטיפול ואת הארכות שניתנו לנאשם, ולא להעריך את שיקול דעתה המקצועי של התביעה. השופט הגיע למסקנה כי המסגרת המתאימה לבקשת המבקש היא טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחוק חסד, ולא בקשה לפי סעיף 74.