ע"א 2610/21

תקציר

תיק זה כרוך בערעור בפני בית המשפט לערעורים אזרחיים בנוגע לסכסוך רכושי. סוגיית הליבה נסובה סביב יכולת האכיפה של הסכם מכר לנכס הממוקם בשבזי 125, חלקה 99, גוש 4270. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** * **אכיפת חוזה:** פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי, הנמצא כעת בערעור, קבע כי המשיב (יוסי ספר) רשאי לאכוף הסכם מכר עם המערערים (מדר מדר ולאק מלי מדר). נראה כי החלטה זו מבוססת על העיקרון לפיו כאשר נכס נמכר על ידי כונס נכסים, ולאחר מכן נערך הסכם הלוואה ומכירה בין הצדדים, הסכם זה ניתן לאכיפה אלא אם הוכח אחרת. טענת המשיב תלויה בתוקפו ובאכיפתו של הסכם זה. * **סקירת ערעור:** בית המשפט לערעורים בחן את החלטת בית המשפט המחוזי. במקרה זה, בית הדין לעררים אימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי תוך הפעלת סמכותם לפי **תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018**. תקנה זו נוגעת ככל הנראה לסמכותו של בית המשפט לאשר או לדחות ערעורים על סמך התיעוד והטיעונים הקיימים. * **דחיית הערעור והוצאות:** כתוצאה מאימוץ פסק הדין של בית המשפט קמא, הערעור נדחה. המערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב בסך של 15,000 ₪, תוצאה שכיחה של ערעורים שלא צלחו. **חידוש משפטי:** בעוד שסיכום המקרה אינו מפרט במפורש חידושים משפטיים פורצי דרך, החלת **תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018** על ידי בית הדין לעררים היא נקודה פרוצדורלית. תקנה זו אפשרה לבית המשפט לאמץ במהירות את החלטת בית המשפט קמא מבלי לקיים בהכרח דיון חוזר מלא של הראיות, ככל הנראה בשל עוצמתו הנתפסת של פסק הדין הראשוני של בית המשפט המחוזי או כישלונם של המערערים להציג נימוקים מספיקים לביטולו. בעיקרו של דבר, המקרה מאשר מחדש את העיקרון של קיום הסכמים חוזיים, במיוחד אלה הנוגעים לעסקאות מקרקעין, ומתאר את המנגנונים הפרוצדורליים לבחינת ערעור ואת ההשלכות של ערעור שנדחה