עמ"נ 19268-05-15

תקציר

בקשתו של המערער במקרה זה לרישיון נהיגה סוג 1D (מיניבוס ציבורי ומונית) נדחתה מטעמים רפואיים על ידי רשות הרישוי. הוא ערער על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים, בטענה שוועדת הערר לא בחנה כראוי את נתוניו האישיים ואת נסיבותיו הספציפיות. בוועדה, שהורכבה משלושה פסיכיאטרים, לא היו נפרולוגים או מומחים בתחום הרפואי של המערער, ולכן לא יכלה להגיע למסקנה סבירה לגבי כשירותו לנהוג. יתר על כן, הוועדה הסתמכה על קביעות כלליות בנוגע למטופלי דיאליזה ולא על הערכות פרטניות, והתעלמה מחוות דעת מומחים שהגיש המערער. בית המשפט הסכים עם המערערת, בקובעו כי הרכב הוועדה ואופן בדיקתה אינם מספקים. נמצא כי הוועדה הייתה צריכה לכלול מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי או לפחות מומחה בתחום קרוב. בית המשפט הדגיש גם את הצורך בבחינה פרטנית של יכולותיו הקוגניטיביות והתחושתי-מוטוריות של המערער, החיוניות לקביעת כשירותו לנהיגה. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הועבר שוב לוועדת הערר לדיון נוסף בהרכב אחר. הוועדה הונחה לכלול מומחה ברפואה פנימית, ולבחון את עניינו של המערער באופן פרטני, ולהפנותו לבדיקות מומחה נוספות במידת הצורך. המשיבים חויבו לכסות את הוצאות המערערת, והחלטת רשות הרישוי הושארה פתוחה לבחינה מחודשת על סמך ממצאים אלה.