ע"א 80/63

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין תביעתה של עובדת לפיצויי פיטורים וריבית על דמי פדיון חגים ממעסיקה לשעבר. המערערת, ל. אונגר, התפטרה מעבודתה עקב מחלה בעקבות לידה. המשיבים, פיינר את יוסף, שותפות בפרסום, סירבו לשלם פיצויי פיטורים, מה שהוביל לתביעה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של אונגר לפיצויי פיטורים, אך פסק לה 150 ל"י עבור דמי פדיון חופשה ללא ריבית. אונגר ערערה לבית המשפט העליון בטענה כי התפטרותה שקולה לפיטורים המזכים אותה בפיצויי פיטורים. עוד טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא פסק ריבית על דמי פדיון החופשה. המשיבים הכחישו את הטענות בכתב ההגנה וטענו כי עבודתה של אונגר לא הייתה מאומצת וכי התפטרותה נעשתה מסיבות פרטיות שאינן קשורות לעבודתה. בית המשפט העליון פסק לטובתו של אונגר וקיבל את הערעור. על-פי תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, הימנעותם של המשיבים מלהכחיש במפורש טענות מסוימות בכתבי הטענות הביאה לכך שטענות אלה התקבלו. משכך, היה על בית המשפט לראות בהם הוכחה. באשר למנהג תשלום פיצויי פיטורים עם התפטרות עקב מחלה, עדותו של הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה נחשבה ראיה טובה ומשכנעת. בית המשפט ציין כי כאשר מנהג השתרש בפסיקה, אין צורך בהוכחות נוספות. בנוסף, דרישת תעודת רופא לא הייתה ישימה כאשר המעסיק הודה במחלתו של העובד וכתוצאה מכך באי כושרו לעבוד. טענת המשיבים כי אונגר לא התפטר רשמית לא התקבלה, שכן היא לא הוזכרה בכתב ההגנה. בית המשפט העליון קבע כי התפטרותה של אונגר עקב לידה, שגרמה לחוסר יכולתה לעבוד, כמוה כפיטורים. בית המשפט קיבל את הערעור, דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה למשיבים לשלם לאונגר פיצויי פיטורים בסך 2,400 לירות בתוספת ריבית בשיעור של 11% לשנה מיום הגשת התביעה. כמו כן נדרשו המשיבים לשאת בהוצאות המשפט של אונגר הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, לרבות שכר טרחת עורך דין.