ע"א 3179/02

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מאבק משפטי ממושך בין בני זוג גרושים על המשמורת על שני ילדיהם הקטינים. בית המשפט לענייני משפחה העניק במקור את המשמורת על הילדים לאב בהתבסס על דיווחי שירותי הרווחה והיחידה לסיוע בבית המשפט לענייני משפחה, שהצביעו על כך שהאם סובלת מסכיזופרניה ומסרבת לקבל טיפול. האם ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי אך ללא הצלחה. לאחר מכן היא הגישה תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למשמורת על בסיס שינוי הנסיבות. עם זאת, כאשר התברר כי אותו שופט שפסק נגדה בעבר ידון בתביעה החדשה, ביקשה האם מבית המשפט לפסול את עצמה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, ועל החלטה זו הוגש ערעור. השאלה המהותית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם קיים חשש ממשי למשוא פנים לגופו של עניין. השופטת הדגישה כי פסק הדין הקודם התבסס על חוות דעת מקצועיות ועל טובת הילדים באותה עת. עוד ציינה השופטת כי בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה מעורב לעתים קרובות אותו הרכב שופטים לדיונים חוזרים ונשנים, וכי שינוי הרכב בכל תביעה חדשה יהווה הפרה של העיקרון של "שופט אחד למשפחה אחת". עוד קבעה השופטת כי על החלטות פרוצדורליות, כגון קביעת מועד לדיון קדם משפט, ניתן לערער באמצעות ערעור, אך הן אינן מהוות עילת פסילה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר השופט הגיע למסקנה כי חוות הדעת של בית המשפט אינה "נעולה" וכי הוא יכול לשמוע ללא משוא פנים את התביעה החדשה בהתבסס על שינוי הנסיבות לכאורה. עוד ציינה השופטת כי הבעת דעות בהליכים קודמים אינה יוצרת באופן אוטומטי חשש ממשי למשוא פנים.