עמש"מ 52003-01-11

תקציר

כך ניתן בערעור על תיק משמעתי נגד מורה שהורשע בתקיפת תלמיד. הערעור הוגש על ידי המדינה על החלטת בית הדין למשמעת שלא לפטר את המורה, ולא לפסול אותו ממשרד החינוך או משירות המדינה. המורה תקף תלמיד בן 13.5 וגרם לקרע בעור התוף באוזנו השמאלית של התלמיד. התקיפה הובילה להרשעה פלילית של המורה. המדינה טענה כי בית הדין למשמעת שגה בכך שלא נקט צעדי ענישה מחמירים יותר, וביקש לפטר את המורה לאלתר, לצד פסילה לצמיתות ממשרד החינוך ופסילה של 7 שנים משירות המדינה. המדינה הדגישה את חומרת מעשיו של המורה, את הצורך לשים את האינטרס הציבורי בראש סדר העדיפויות ואת החשיבות בהעברת מסר של גינוי למעשים כאלה, במיוחד כאשר הם מבוצעים על ידי אנשים בעמדות אמון כמו מורים. ההגנה טענה כי החלטת בית הדין למשמעת הייתה מנומקת ומאוזנת, בהתחשב בחומרת המעשים ובנסיבות הסובבות אותם. הם הדגישו כי משפטו הממושך של המורה היה ניסיון להוכיח את חפותו, ואין לקיים את השיהוי נגדו. עדי ההגנה הגדירו את המורה כחברה תורמת לקהילה החינוכית, וגם תסקיר שירות המבחן המליץ על הקלות, וקבע כי ההליך המשפטי הוא ענישה מספקת. השופטת הסכימה עם המדינה כי מעשיו של המורה חמורים וממיטים חרפה על מערכת החינוך. עם זאת, השופט התחשב גם בנסיבות המעשה, נסיבותיו האישיות של הנאשם ועדויות האופי שהובאו להגנתו. צוין כי מדובר במקרה בודד, כי למורה רקורד נקי וכי הוא תרם רבות לעולם ההוראה. בסופו של דבר דחה השופט את ערעור המדינה בנוגע לבקשות הדחייה המיידית והפסילה לצמיתות. עם זאת, השופט הורה על צעדים משמעתיים מעט מחמירים יותר מאלה שהטיל בית הדין למשמעת. אלה כללו הורדה בשתי דרגות לשנתיים והארכת תקופת הפסילה לתפקידים מנהליים לשמונה שנים. השופט קבע כי צעדים אלה ידגישו עוד יותר את הגינוי למעשיו של המורה, תוך איזון בין תכליות הדין המשמעתי לבין האינטרסים של המורה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.