ע"ו 9191-10-13

תקציר

המערער, כיום כבן 66, סבל משבר בעצם שוק ימין במהלך קורס מכ"ם בשנת 1967. החיבור הלקוי של השבר הוביל לקביעת נכות של 0%. בשנים 2007 ו-2009 הגיש המערער בקשה להחמרה ברגלו וניסה להכיר במצבו בברכו השמאלית כנכות מחמירה. הוועדה המחוזית והוועדה הרפואית העליונה לא מצאו נכות בברך שמאל ואישרו את קביעת ה-0%. בשנת 2011 שב וביקש המערער להכיר במצבו בברכו השמאלית וטען כי חלה החמרה בברכו הימנית. הוועדה המחוזית קיבלה זאת כראיה חדשה, אך לא מצאה החמרה והוועדה הרפואית העליונה הסכימה. באשר לברך ימין טען המערער כי היה צריך לתת לו תוספת של 10% נכות לפי סעיף 48(2)ז, בנוסף ל-10% בגין חיבור לקוי של העצמות בשוק ימין. הוועדה הרפואית העליונה הכירה בכך שיש לדרג את הנכות מברך ימין לפי 48(2)ז, אך לא הוסיפה דירוג נוסף, עליו ערער המערער. בית המשפט מצא כי בהחלטת הוועדה קיימת אנומליה משפטית והחזיר את הדיון לבירור לגבי דרגת הנכות ברגל ימין. עוד טען המערער כי יש להכיר במצבו בברכו השמאלית כנכות מומרת עקב שימוש יתר ברגלו הבריאה. הוועדה הרפואית העליונה לא קיבלה טענה זו, שכן לא מצאה קשר סיבתי ולא הוכחה לאסכולה רפואית התומכת בתיאוריה של המערער. נטל ההוכחה מוטל על המערער, ושיקול דעתה הרפואי של הוועדה בעניין זה לא נפל, ולכן הערעור בעניין הקשר הסיבתי נדחה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והתיק הרפואי התבקש להחזיר לבא כוח המשיב.