ע"א 11117/07

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע להליכי פשיטת רגל ולזכות הערעור במקרים כאלה. התיק נסוב סביב שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין פשיטת הרגל של המערערים, שהוכרזו פושטי רגל בשנת 2004. ההחלטה הראשונה, שהתקבלה בנובמבר 2007, אישרה מכירת נכס מסחרי בבעלות אחד המערערים לבנק הפועלים. ההחלטה השנייה, אף היא מנובמבר 2007, דחתה את בקשת המערערים לבטל את צווי פשיטת הרגל. המערערים הגישו ערעור על החלטות אלה בחודש דצמבר 2007. המשיב, הנאמן על נכסי המערערים פושטי הרגל, טען כי יש לדחות את הערעור משום שלא הוגש בתוך מגבלת 30 הימים לערעורים על צווי פשיטת רגל. מנגד, טענו המערערים כי ההחלטה על מכירת הנכס היא "צו פשיטת רגל" או לחילופין "פסק דין", שמשמעותו של כל אחד מהם הגשת ערעור בתוך פרק הזמן הקבוע. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה, אפוא, לקבוע את סיווג ההחלטה בדבר מכירת הנכס המסחרי ולאחר מכן האם הערעור הוגש כדין. בית המשפט מצא כי ההחלטה המאשרת את מכירת הנכס היא "פסק דין" ולא "צו פשיטת רגל". משכך, הערעור אכן הוגש בתוך פרק הזמן הקבוע למתן פסקי דין, והבקשה לדחיית הערעור נדחתה. בית המשפט אף פירט את המועדים להמשך הערעור, וציין כי על המשיבים להגיש את טענותיהם עד סוף נובמבר 2008, כאשר למערערים תהיה אפשרות להשיב עד אמצע דצמבר. בנוסף, ציין בית המשפט כי לאחד המשיבים, המשיב מס' 6, אין עניין בהליך ולכן יסווג כמשיב פורמלי, מה שיפטור אותם מהגשת כתבי בית משפט או מהתייצבות לדיונים. לבסוף חויב הנאמן לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה, שנקבע על סך 2,500 ₪.